הוציאו דיבתך רעה? זו הדרך שבה מומלץ לפעול

חוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 הוא החוק המרכזי הדן באיסור לשון הרע. חוק זה מגדיר ראשית מהי לשון הרע, וכן מניח בפני הנפגע שתי אפשרויות לטיפול במקרה של פרסום לשון הרע: המשפט האזרחי והמשפט הפלילי.

לשון הרע כעוולה אזרחית

לשון הרע כעוולה אזרחית קבוע בסעיף 7 לחוק לשון הרע. סעיף זה קובע כי אדם רשאי לתבוע את מפרסם דבר לשון הרע לפי נזק שנגרם לו כתוצאה מהפרסום השלילי. את קיום הנזק יש להוכיח. לחלופין, רשאי התובע לתבוע מהמפרסם, לפי חוק איסור לשון הרע, פיצוי ללא הוכחת נזק עד הסכום הקבוע בחוק.

לשון הרע כעבירה פלילית

פרסום דבר לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע יעלה כדי עבירה פלילית במקרה ונעשה בכוונה לפגוע. הסעיף הדן בכך הוא סעיף 6 לחוק לשון הרע. סעיף 6 לחוק לשון הרע קובע כי אדם שפרסם דבר לשון הרע בכוונה לפגוע, עשוי לעמוד בפני עונש של עד שנת מאסר אחת.

לפי סעיף 6, על פרסום לשון הרע להיות בפני שני אנשים או יותר. הגשת האישום הפלילי לפי סעיף 6 יעשה על ידי המדינה, ככל אישום פלילי, או בדרך של קובלנה פלילית יזומה על ידי הנפגע, הקבועה בסעיף 8 לחוק לשון הרע.

סעדים נוספים

חזקה על אדם שנפגע כתוצאה מפרסום דבר לשון הרע על פי חוק איסור לשון הרע, שירצה למנוע את המשך פרסומו. לפיכך, קבע חוק איסור לשון הרע, כי בנוסף לקביעת דרך עונשית ונזיקית להתמודדות עם לשון הרע, רשאי בית המשפט לפעול למניעת המשך פרסום לשון הרע.

סעיפים 9 ו-10 לחוק לשון הרע מתירים לבתי המשפט ליתן צווים כנגד המשך פרסום דבר לשון הרע. סעיף 9 מאפשר לבית המשפט ליתן צו לאיסור המשך פרסום דבר לשון הרע, החרמת הפרסומים, ופרסום תיקון או הכחשה. סעיף 10 מאפשר לבית המשפט, במהלך המשפט, ליתן צו ביניים לפרסום הכחשה, במידה והמפרסם מודה בקיום לשון הרע במקצת הדברים שפורסמו או אי נכונותם.

הגנות אפשריות בתיקי לשון הרע

בישראל מוגנת כזכות יסוד חופש הביטוי. חוק איסור לשון הרע מונה את הדרכים שבהן מסוגל אדם שנתבע בתביעת לשון הרע להתגונן מפני התובע.

הגנות אלו מתחלקות לשתיים:

הגנת אמת בפרסום – סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע קובע כי, במשפט פלילי או אזרחי בעילת לשון הרע, המפרסם יוכל לטעון כי הדברים אותם פרסם ואשר משמשים כעת לעילת תביעה כנגדו בגין לשון הרע, היו דברי אמת וכי היה בהם עניין לציבור (שימו לב כי מלשון החוק עולה כי אלה תנאים מצטברים). בנוסף, אין צורך כי כל תוכנו של הפרסום השלילי יהיה אמת, כל עוד אין מדובר בפרט מרכזי שיש בו פגיעה ממשית.

הגנת תום הלב – בנוסף להגנת אמת בפרסום, סעיף 15 לחוק לשון הרע קובע כי נאשם או נתבע בעילת לשון הרע, יכול לטעון כי פרסם את דבר לשון הרע בתום לב ובאחת הנסיבות שלהלן:

• המפרסם לא ידע ולא חייב היה לדעת על קיום הנפגע, או הנסיבות שהביאו ללשון הרע.
• בשל יחסיו של המפרסם עם התובע, חלה על המפרסם חובה מכוח חוק או מוסר לבצע את הפרסום.
• הפרסום נועד במטרה להגן על עניין אישי "לגיטימי" של המפרסם או של האדם שהפרסום הובא לידיעתו או של בעל עניין.
• הפרסום הינו הבעת דעה על התובע, כאשר התובע הינו בעל תפקיד רשמי, ציבורי או שיפוטי, או בקשר לעניין ציבורי.
• הפרסום הינו הבעת דעה על התובע, כאשר התובע הינו בעל דין, בא כוח של בעל דין, או עד, והפרסום נעשה במהלך דיון.
• הפרסום הינו ביקורת על יצירה אומנותית, מדעית או אחרת שהוצגה ברבים.
• הפרסום הינו הבעת דעה על התנהגות התובע בעניין שבו המפרסם ממונה על התובע מכח דין או חוזה והפרסום היה מוצדק על ידי היותו של המפרסם ממונה כאמור.
• הפרסום הינו בהגשת תלונה על התובע.
• הפרסום הינו דו"ח על אסיפה פומבית או ישיבת תאגיד הפתוחים לעיון הציבור ולציבור יש עניין בה.
• הפרסום נעשה במטרה לגנות\להכחיש פרסום לשון הרע קודם.
• הפרסום הינו מסירת ידיעה לעיתונאי לשם בחינת הידיעה לצרכי פרסום.
• הפרסום נעשה בשידור רדיו או טלוויזיה בשידור חי וללא עריכה והמפרסם אחראי לפי סעיף11 ולא ידע או יכול היה לדעת על הכוונה לפרסם לשון הרע.

סיכום

לסיכום, להתמודדות עם תביעת לשון הרע לפי חוק לשון הרע קיימות 2 דרכים: הגשת כתב אישום או קובלנה פלילית, שבסופה עלול המפרסם להישלח לכלא, ובדרך של הגשת תביעה נזיקית.

במידה והוגשה תביעה נזיקית, ניתן לדרוש סכום בגין נזק שניתן להוכיח, אך ניתן לדרוש את הסכום הקבוע בחוק בלא להוכיח כי נגרם כל נזק כתוצאה מהפרסום, ובלבד שהתקיימו יסודות עבירת לשון הרע. בית המשפט רשאי ליתן צווים למניעת המשך הפרסום, לרבות אילוץ הנתבע לפרסם תיקון הפרסום השלילי. עם זאת, לנתבע\נאשם במשפט לשון הרע קיימות הגנות של "אמת דיברתי", וכן של "תום לב".